אורי ( QUICK SILVER ) ברגר - יומן אישי

טוב התחלתי
המשפט הראשון שעולה לי בראש זה: איך הגעתי לטקוונדו.
טוב נתחיל מזה השאר יבוא /\

בהיותי בכיתה ז' שמעתי מדן קונפינו על הטקוונדו הוא אמר לי שכדאי לי לבוא, אך באותה תקופה זה לא עניין אותי כל כך (הייתי עצלן).
בכתה ח' החלטתי לשנות כיוון ובאתי איתו לאימון הראשון באותה שנת לימודים.
עומיד עוד היה אדומה. אני זוכר שלמדתי את ההגנות וקצת בעיטות הייתי נורא נבוך בזמן עשית הפומסא כי לא ידעתי כלום ולא היה נעים כל כך לעמוד באמצע ולא להביןן לאן להזיז את יד ימין ולאן את יד שמאל. אחרי האימון במשך השבוע הטרדתי בלי הפסקה את דן על איך בועטים כל מני בעיטות ואיך הולכות ההגנות. אני זוכר שאפצגי ובעיטת צעד באו לי בקלות והתקשתי בהגנה אמצעית.

טוב זהו בנתיים

*****************************

פרק ב' (בערך)

עברו להם חודש או שניים של אימונים ואז הגיע המבחן.
אני זוכר שהתרגשתי מאד בכל זאת מבחן ראשון. עבדתי על הפומסא הראשון כמה שאפשר כדי שתראה מצוין. עזרתי לארז בלמידת הפומסא כי הוא קצת הסתבך אבל עד המבחן הוא ידע אותה.
המבחן נערך בחנוכה יום שישי אני חושב. הגעתי לחדר/אולם אימונים כולם התחממו ועשו צתיחות תחושה שונה לגמרי מהאימונים. הלכנו לאולם אוכל באוניברסיטה (נראה לי מצחיק לעשות שם מבחן). התחלקנו לשני גושים לבנות וצהובות גוש ראשון, וכחולות ואדומות גוש שני.
לקח עוד קצת זמן והמבחן החל. עלינו צהובות ואז הלבנות, התרגשתי לא ידעתי אם אני עושה הגנה תחתונה טוב היה לי blackout, אבל כשהתחלתי עם הטכניקות הכל חזר אלי.
בסוף המבחן הודיע לי שקיבלתי פס. אני זוכר שההרגשה הראשונה שלי יחד עם סיפוק הייתה כעס חשבתי שמגיע לי לפחות עוד פס. אני זוכר שנשאתי בליבי את האי הבנה הזאת עוד הרבה זמן. אחרי שבוע או שניים עשיתי את הקרב הראשון שלי, נגד מתן שהיה אז צהובה ופס עם אני לא טועה. המסכן בעטתי לו לפחות שלוש פעמים מתחת לחגורה אבל זה היה ללא ניקוד. אני זוכר שהוא היה לי מאד מהיר, אבל זה שיפר אותי פלאים ידעתי יותר טוב לאחר כך איך להתמודד עם מצבי חץ וגם המהירות של אחרים בקרב ירדה נהייתי מסוגל לראות כשהם זזים ומתקיפים ולא סתם לתהות לאן הם זזים כל כך מהר.

טוב זה הכל לבינתיים.

*****************************

פרק ג'

אחרי המבחן האימונים המשיכו כרגיל מבחינתי. לאחר נסיונות שכנוע רבים ינאי הסכים לבוא לשעור ניסיון ומאז הוא עדיין בסביבה. בוא עוד אנשים חדשים, היה נחמד לא להיות הכי חדש כבר ומשעשע להסתכל על מבטי חוסר ההבנה שלהם כשעשינו פומסא.
הגיע החופש הגדול. עומיד הכריז על מחנה אימונים שייתקים לקראת סוף החופש.
נרשמתי, האימונים היו מפרכים לדעתי אבל שווים כל רגע. בסוף המחנה היה לנו תחרות מול מועדון אחר. זה היה הקרב הראשון שתפסתי כרציני. הייתי לחוץ מאד לפני התחרות (זה קורה לי תמיד). נלחמתי נגד חגורה צהובה (הייתי לבנה אם אינני טועה). הצהובה החליט שאני חבר שלו, כלומר האסטרטגיה שלו הייתה לחבק אותי כמה שיותר לא קלינץ-לחבק. הוא גם אהב לבעוט מתחת לחגורה. התעצבנתי אותי השמנמן הזה לא ינצח אז הרחקתי אותו ממני ובעטתי. עבד יופי נצחתי את הקרב. איפה שהוא בזמן הזה עברנו למעודון החדש. זכור לי איך חיפשנו את המקום שעה ארוכה אני,ינאי ועוד משהו עם שער קיפודי שקיבל לא מזמן חגורה שחורה אצל ג'סיקה. התרשמתי מהאולם החדש כיפה אבל מה שהפריע לי באימונים הראשונים זה הרצפה הקשה למרות שבסוף התרגלתי. אחרי חודש או שניים הייתה עוד תחרות קרבית. נלחמתי נגד אביב, ה@#@@# פוצץ לי את הבטן עם טי צאגי. וואי הוא יודע לבעוט יצא לי כל האוויר מהבטן נכנסתי להלם בכיתי משום מה אני לא זוכר אולי מבושה. הבעיטה הזאת גרמה לי להימנע מקרבות ותחרויות עוד כמה חודשים. איבדתי את הבטחון. הוא חזר מתישהו אחרי שהכרחתי את עצמי לעשות קרבות ביחוד נגד דן. זהו לבינתיים

לאחר הקריאה של יומן אישי זה הנכם מוזמנים לתת את דעתכם בפורום, להלן לינק לנוחיותכם:

http://www.taukd.com/phpbb24/viewtopic.php?t=56

לדף הבית לחץ על הלוגו בתחילת הדף או כאן

על הטאקוונדו | על המועדון | הפילוסופיה של הפומסא | שעות פעילות | תקנון האתר